<h1>האגודה</h1>
<h2>דף ב.</h2>
מאימתי מזכירין גבורת גשמים רבי אליעזר אומר מיום טוב [הראשון] של חג רבי יהושע אומר מיום טוב האחרון. שלשה מפתחות בידו של הקב"ה של חיה ושל גשמים ושל תחית המתים.
<h2>דף ג.</h2>
תנא [בטל] וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר.
<h2>דף ג:</h2>
בימות החמה אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו. משמע לכתחילה אין לאומרו. אמר מוריד הגשם מחזירין אותו. יש מפרשים גוערין בו. ורבינו אבי"ה ושאר גאונים פירשו מחזירין אותו לראש הברכה. בימות הגשמים (לא אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו) לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו. פירוש לראש הברכה. ולא עוד אפי' אמר מעביר הרוח ומפריח הטל אין מחזירין אותו. ירושלמי [ה"א] (דף ס"ג ע"ד) היה עומד בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו בטל והזכיר גשם מחזירין אותו. והתניא בטל וברוחות אין צריך להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר לא דמי ההוא דמצלי ומיקל לההוא דמצלי ולא מיקל בירושלמי (דף ס"ג ע"ד) גירסא אחרינא ועיין בפי' הר"ן (דף רס"ה) שמביא שני פירושים על הירושלמי. בגשם והזכיר טל אין מחזירין אותו והא תניא אם לא שאל בברכת השנים או שלא אמר גבורת גשם בתחית המתים מחזירין אותו בההוא דלא אידכר לא טל ולא גשם. כתב רבינו אבי"ה אם לא הזכיר ונזכר אחר חתימת הברכה טרם התחיל ברכת קדוש יאמר משיב הרוח ומוריד הגשם וכן בטל ומטר ויעלה ויבוא. ויש מביאין ראי' מכאן ואומרים לעולם אף בקיץ ותן טל (ומטר) לברכה שאם ישכח בחורף לומר כן לא יחזירוהו. פרק תפלת השחר [כ"ט ע"א] לא אמר גבורת הגשמים בתחית המתים מחזירין אותו ושאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו שאומר בשומע תפלה, ופריך והא תני לא אמר גבורת גשמים בתחית המתים ושאלה בברכת השנים מחזירין אותו. [הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו] שיכול לאומרה על הכוס. לא קשיא הא דאידכר קודם שומע תפילה הא דלא אידכר קודם שומע תפילה פירש האלפס (דף רס"ה) אי אידכר שאלה בתר שומע תפילה חוזר לראש שמונה עשרה ואי לא אידכר גבורת גשמים בתחית המתים אפי' נזכר קודם שומע תפילה חוזר לראש ובירושלמי [ה"א] (דף ס"ג ע"ד) חלוק אי אידכר שאלה בתר שומע תפילה יחזור לשומע תפילה וכן בגבורות גשמים. ורבינו אבי"ה פסק בגבורות גשמים אם טעה ולא הזכיר בתחיית המתים יחזור לראש ואף אם נזכר קודם שומע תפלה כתלמוד דידן. אבל בשאלה אומר בשומע תפלה ואי נזכר אחר שומע תפילה קודם שעקר רגליו יחזור לשומע תפילה ואי עקר רגליו יחזור לראש.
<h2>דף ד:</h2>
אין שואלין הגשמים אלא סמוך לגשמים רבי יהודא אומר העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג האחרון המתפלל מוסף מזכיר גבורת גשמים והראשון אינו מזכיר ביום טוב ראשון של פסח הראשון מזכיר והאחרון אינו מזכיר. והלכה כרבי יהודה והאידנא דאית לן תרי יומא מתחיל במוסף יום שמיני עצרת וכיון שהתחיל אינו פוסק. בירושלמי [ה"א] אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח צבור ורבו בה פתרונים ומנהג טוב וכשר אחר שיחזור ש"צ [ס"ת] למקומו ביום שמיני עצרת ואמר קדיש יאמר ש"צ בקול רם משיב הרוח ומוריד הגשם ואח"כ יתפללו הקהל.
<h2>דף ו:</h2>
הנודר (מן) [עד] הגשמים עד שירד רביעה שניה פירוש עד שמגיע זמן רביעה וגם שירדו גשמים.
כתף ונטף פירוש בתוספות לא ידעינן פירושו ואף כי יש בירושלמי כתף פסיגין זה על גבי זה נטף תלויה בשדרה ועומדת מ"מ לא ידע רבי מההוא אלא שהענבים לא גדלו כל צרכן.
מאימתי מברכין על הגשמים משעה שיצא חתן לקראת כלה מאי מברך אמר רבי יהודה מודים אנחנו לך וכו' עד אלא אימא אל ההודאות, אמר רב פפא הילכך נימרינהו לתרוייהו ברוך רוב ההודאות אל ההודאות. בתוספות תמוה על לשון זה אם לא יאמר כמו שאנו חותמים ישתבח גדול בתשבחות אל ההודאות.
<h2>דף י.</h2>
בשלשה במרחשון שואלין הגשמים רבן גמליאל אומר בשבעה. וכן הלכה כרבן גמליאל. תניא חנני' אומר בגולה עד ששים בתקופת תשרי והילכתא יום ששים כלאחר ששים. ובסנהדרין [י"ג ע"א] פסקינן יום תקופה מתחיל, בירושלמי מסקינן יום ששים מעת לעת של התקופה, ולפי זה פעמים מתחילין ביום ולפעמים בלילה.
הגיע י"ז במרחשון ולא ירדו גשמים היחידים מתענים שלשה תענית שני חמישי ושני אוכלים ושותים משחשיכה ומותרים במלאכה ברחיצה [ובסיכה] ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. מפסיקין בראשי חדשים ובחנוכה ובפורים וימים הכתובים במגילת תענית והאידנא דקא בטלה מגילת תענית אין מפסיקין אלא בחנוכה ובפורים ודוקא יחידים אבל ציבור לא יפסיקו דתנן [ט"ו ע"ב] אין גוזרין תענית על הצבור בחנוכה ופורים וראש חודש ואם התחילו אין מפסיקין.
הגיע ראש חדש כסליו ולא ירדו גשמים בית דין גוזרין שלשה תענית אוכלין ושותין משחשיכה ומותרין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה.
<h2>דף י:</h2>
תניא לא כל הרוצה לעשות יחיד עושה דברי ר' שמעון בן אליעזר רבי שמעון בן גמליאל אומר דבר של שבח אינו עושה דבר של צער עושה איזהו יחיד שראוי למנותו פרנס על הצבור ואיזהו ת"ח כל שהוא בקי אפי' במסכת כלה. תוספתא איזה יחיד כל שמינוהו פרנס ע"י שנזקק להם בשעת הדחק והצילם משום צער מכאן נהגו להעמיד בראש השנה וביום הכפורים חזנים ופרנסים חשובים.
ת"ר מי שמתענה על החולה ונתרפא, על הצרה ועברה, הרי זה מתענה ומשלים. נראה לרבינו אבי"ה דוקא שנתרפא לאחר חצות דהכי אמר רבי יהודה לקמן בפרק סדר תענית [י"ט ע"א] והלכה כרבי יהודה.
ההולך ממקום שאין מתענין למקום שמתענין הרי זה מתענה עמהם. פירשו תוס' הכא לא קתני משלים אלא מתענה עמהם אלא אם יצא חוץ לתחום העיר מותר לאכול ולרבינו אבי"ה נראה אפי' בעיר במקום שאין רואה ופירש רבינו יב"א דהך המתענין עמהם איירי אפי' דעתו לחזור. שכח ואכל ושתה אל יתראה לפניהם ואל ינהג עידונין [וכתב ראבי"ה דאפילו בסתר לא ינהג עידונין] דאי לאו הכי היינו רישא.
מהו לפסוע פסיעה גסה בשבת אמרו בחול מי התירו שנוטלת מאור עיניו של אדם. פסיעה גסה פירשו תוס' שאינו יכול רגלו ראשונה (ליגע בארץ) עד שיעקר רגלו שניה.
<h2>דף יא.</h2>
המרעיב עצמו בשני רעבון ניצול ממיתה משונה. אסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון. חשוכי בנים מותרין לשמש מיטתם בשני רעבון מסיק בירושלמי [ה"ו] בלבד ביום שטבלה משום דאשה סמוך לטבילתה מתעברת אבל לאחר מכאן אסור.
<h2>דף יא:</h2>
היושב בתענית אי מצי מצער נפשיה איקרי קדוש ואי לא נקרא חוטא.
אמר רב הונא יחיד שקיבל עליו תענית שני ימים זה אחר זה אפי' אכל ושתה כל הלילה למחר מתפלל ענינו אע"פ שקיבל רצופין ואכל בלילה והוה ליה כאכל בחציים אפ"ה לא הוי כמפסיק דמסתמא קיבל להתענות ב' ימים ביום ולא בלילה וכ"ש אם קיבל יום אחד דאוכל בלילה. ומיהו אם קיבל יום ולילה אסור לאכול בלילה. לן בתעניתו אינו מתפלל ענינו פירש רב אלפס שקבל תענית יום ונמלך להתענות אף בלילה אבל היכא דקיבל מבעוד יום להתענות בלילה למחר מתפלל ענינו.
הלכה מתענין לשעות בפרק שני דע"ז [ל"ד ע"א] פירש רש"י כגון שקבל תענית משש שעות ולמעלה ומיהו לא טעם כלום מתחילת היום אבל לא נתכוין לשם תענית וקשה דאמרינן לקמן כל תענית שלא קבל מבעוד יום לא שמיה תענית ונראה לפרש שקיבל מבעוד יום להתענות בלילה או למחרת עד חצות ולא טעם כלום מחצות ואילך אך לא לשם תענית. ורבינו אבי"ה כתב כגון שאמר בתפילת המנחה הריני שרוי למחר בתענית עד שליש היום או חצות והאריך מאוד (תמצא במרדכי סי' תרכ"ב כתובים דברי ראבי"ה באריכות ובסוף דבריו כתב קצרו של דבר) מעת שמקבל התענית לא יטעום כלום אבל במה שאכל קודם לא קפיד תלמודא כדמוכח בירושלמי [נדרים פ"ח ה"א] ומההיא דלוה אדם תעניתו דקורא בירושלמי מתענה לשעות (משמע נמי) אפי' אכל אח"כ כיון שבדעתו הי' להתענות ובא לו אונס או דבר אחר ולא התענה ופירוש שלא טעם כלום כל אותו היום שני ענינים שלא הי' בדעתו לטעום כלום כל אותו היום ושוב נמלך ולוה תעניתו ומשמע נמי שאכל כבר ושוב נמלך שלא לטעום כלום כל אותו היום (עכ"ל ראבי"ה).
<h2>דף יב.</h2>
אמר רב חסדא כל תענית שלא שקעה עליו חמה לא שמיה תענית. נראה דהיינו דוקא עשרה בטבת וכיוצא בזה. וה"ה מי שקבל עליו בפירוש יום. אבל עשרה של ימי תשובה אינו רגילות לקבלם בתפילה. וכן תענית חלום צערא בעלמא קבל עלויה מדתנן [ט"ו ע"ב] אנשי משמר מתענין ולא משלימין וכן אמרו על רבינו אב"ן שלא היה מתענה בעשרה ימי תשובה עד שקיעת חמה אלא אחרי צאתו מבית הכנסת היה אוכל מיד ואפי' הכי מתפלל ענינו. ופירש שקעה עליו חמה שוקעת לגמרי דהיינו צאת הכוכבים כדאמר בריש ברכות [ב' ע"א].
תניא אמר רבי אלעזר בר צדוק אני הייתי מבני סנאב בן בנימין פעם אחת חל תשעה באב בשבת ודחינוהו עד אחר השבת והתענינו ולא השלמנוהו שיום טוב שלנו היה. ומעשה ברבי יעב"ץ שהיה בעל ברית בעשרה באב באחד בשבת והתפלל מנחה בעוד היום גדול ולא השלים כי יום טוב שלהם היה.
גרסינן בפרק הי' קורא בתורה [י"ד ע"א] השרוי בתענית מהו שיטעום הנאה קביל עליה ואסור כו' טועם ואין בכך כלום אכילה ושתיה קבל עילויה. עד כמה עד רביעית ויפלטנו ולא יבלענו, כתב רבינו אבי"ה לפי זה יכול לכוס עצי קנמון ולקרוצי ללחלח גרונו ולפלוטו ואמרינן [יומא פ"א ע"ב] כס זנגבילא ביוהכ"פ פטור והוא הדין דמותר דכל פטורי דשבת פטור אבל אסור מכלל דבשאר פטור ומותר, ואפי' אם ביום כפורים אסור בשאר תענית מותר.
כל תענית שלא קבל מבעוד יום אינו תענית ומותר לאכול אע"פ שקבל תענית משחשיכה ומיהו נראה לר"י דאם התענה מתפלל ענינו דלא גרע מתענית חלום דמתפלל ענינו, ורבינו אבי"ה והרמז"ל נחלקו ע"ז היכא דלא קיבל תענית מבעוד יום והתענה אין מתפלל ענינו אבל בתענית חלום פסקו התוספות דמתפלל ענינו.
מאימתי קבלת תענית אמר רב במנחה ושמואל אמר בתפלת המנחה כולי רבוותא פסקו כשמואל שיאמר אהא בתענית יחיד למחר. ונראה הדבר [ש]שמואל מודה לרב באם קבלה במנחה קודם תפלת המנחה שפיר דמי וכ"ש קודם לכן וכן נהגו לקבל בשבת שני וחמישי ושני ושוב אין מקבלין, תוספות פסקו בקבלת תענית בשומע תפלה, ורוב גאונים פסקו באלקי נצור קודם עושה שלום במרומיו. והר"ב רבינו פרץ אמר דסגי במחשבה ולא בעי הוצאה בפיו.
ת"ר עד מתי אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר דברי רבי, רבי אליעזר בר שמעון אומר עד קריאת הגבר. וק"ל כרבי אמר רבא לא שנו אלא שלא גמר אבל גמר אסור לאכול איתביה אביי וכו' התם במתנמנם נים ולא נים וכו'. יש גאונים פסקו כלישנא בתרא. לשון התוספות הילכך אדם השרוי בתענית מותר [לאכול כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר, ואפי' גמר וסילק מותר] לאכול כל זמן שלא ישן אבל ישן אינו אוכל ואם מתנמנם מותר לאכול ובשתי' מסופק ר"י אם אסור לשתות אחר שישן או לא ונוהגין להתיר שכל אדם אינו מסיח דעתו משתיה והוה ליה כהתנה וקאמר בירוש' [ה"ד] ישן ועמד אסור לאכול בד"א שלא התנה אבל התנה מותר ויש גאונים שפסקו להחמיר כלישנא קמא ואפי' בשתיה ולענין תענית שפסק מבעוד יום יש גאונים שפסקו אפי' אכל ופסק ומביאין ראי' מאיכה רבתי [פ"ג ו'] דקאמר כבר אכלי ופסקו וחוזר ואוכל עד שיבא השמש. והני מילי היכא שלא קיבל עליו תענית, אבל אכל ופסק וקיבל עליו תענית אסור כדאמרינן בפרק בכל מערבין [מ' ע"ב] גבי יום כפורים כיון דאמר זמן קבלה עליה ואסור למשתיה.
<h2>דף יב:</h2>
רבנן סיימי כי אורחייהו סברי כשמואל דאמר אין תענית צבור בבבל אלא ט' באב וכן הלכה וכן פסק רבינו אבי"ה דמותר לרחוץ י"ז בתמוז וכיוצא בו וכן נהגו.
ירושלמי [נדרים פ"ח ה"א] נדר להתענות ושכח ואכל אבד תעניתו והוא שיאמר יום סתם אבל אמר יום זה מתענה ומשלים.
לוה אדם תעניתו ופורע פירשו בתוס' דאנוס קצת ומ"מ אין בו סכנה ובתענית צבור מסופק ר"י אם יוכל ללוות תעניתו ותענית חלום אינו לוה ואפי' בשבת עיין פ"ק דשבת [י"א ע"א].
עברו אילו ולא נענו גוזרין ז' תעניות ונועלין החניות.
עברו אלו ולא נענו גוזרין שלשה תענית אוכלין ושותין מבעוד יום ואסורין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובתשמיש המטה ונועלין המרחצאות. היכי עבדי מצפרא עד פלגא יומא מעיינו במילי דמתא וריבעא דיומא קרינן ומפטירין וריבעא דיומא מצלינן ברחמי.
עברו אלו ולא נענו ממעטים במשא ומתן ובבנין ובנישואין. פירש בנין של שמחה.
יצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה. והוא שלא ירדו גשמים תחילה אבל ירדו תחילה סימן ברכה הוא.
<h2>דף יג.</h2>
כל שהוא משום אבל כגון תשעה באב ואבל אסור בין בחמין בין בצונן וכל שהוא משום תענוג כגון תענית צבור בחמין אסור בצונן מותר. והילכתא אבל אסור בין בחמין בין בצונן ופניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר ולסוך כל שהוא אסור ואם להעביר הזוהמא מותר. ויום הכפורים כיון דהוא מדאורייתא אסור אפי' בצונן.
כשאמרו אסור ברחיצה לא אמרן אלא כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו מותר וכשאמרו אסור במלאכה לא אמרן אלא ביום אבל בלילה מותר. פירשו בתוס' דוקא במלאכה אבל אינך אסירי בלילה דהא עיקר תשמיש בלילה. ונעילת הסנדל אינו אסור אלא בעיר אבל בדרך מותר וכן אבל ומנודה או בתשעה באב יצא לדרך נועל מנעליו עד שיגיע לרחוב היהודים.
<h2>דף יג:</h2>
יחיד (מקבל) [שקיבל] עליו תענית אומרו בין גואל לרופא. מתקיף לה רבי יצחק וכי אדם יחיד קובע ברכה לעצמו אלא אמר רבי יצחק אומרו בשומע תפלה. עיין פרק במה מדליקין [כ"ד ע"א] הלכות ענינו. ובספר רוקח כתוב דתפלת ענינו יש בה ס"ג תיבות נגד ס"ג אותיות בשלשה אבות ושני עשר שבטים ושליח צבור אומרו בין גואל לרופא וכתב רבינו אבי"ה אם טעה ש"צ ולא אמרה אומרו בשומע תפלה.
<h2>דף יד.</h2>
עוברות ומניקות לא בראשונה ולא באחרונות אך באמצעיות.
<h2>דף יד:</h2>
לא שנו אלא לגשמים אבל שאר תעניות מתענין והולכין עד שיענו.
שלחו בני ננוה לרבי כגון אנו דצריכין למיטרא אפי' בתמוז כיחידים דמינו או כצבור שלח להו כיחידים. בספר רבינו אבי"ה תמהו כשעושין הקהל תעניות למה קורין ויחל הא כיחידים דמו, אבל תענית שעושין אחר סוכות ופסח כתענית צבור דמו וראיתי כשגזרו רבותיי תענית קראו שחרית פרשה דיומא ולערב ויחל, ולפעמים גזרו תענית ולא קראו בתורה אך אמרו סליחות כמו שעושין לפני ראש השנה ויום הכפורים.
ונועלין החניות ובחמישי פותחין לכבוד שבת ובשני מטין.
<h2>דף טו.</h2>
סדר תענית כיצד מוציאין תיבה לרחובה של עיר ונותנין אפר מקלה על גב התיבה ובראש הנשיא ובראש אב בי"ד וכל אחד נותן בראשו והזקן אומר לפניהם דברי כבושין אחינו באנשי ננוה לא נאמר וירא שקם ותעניתם אלא וירא את מעשיהם.
מי שענה אברהם אבינו ברוך (זוכר הנשכחות) [גואל ישראל] מי שענה לאבותינו על ים סוף ברוך (גואל ישראל) [זוכר הנשכחות] מי שענה יהושע בגלגל ברוך שומע תרועה. מי שענה לשמואל במצפה בא"י שומע צעקה. מי שענה לאליהו בהר הכרמל ברוך שומע תפלה. מי שענה ליונה במעי הדגה ברוך העונה בעת צרה. מי שענה לדוד ושלמה בירושלם הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ברוך מרחם על הארץ.
<h2>דף טו:</h2>
אנשי משמר מותרין לשתות יין בלילה בית אב לא ביום ולא בלילה. אנשי משמר ומעמד אסורים לספר ולכבס ובחמישי מותר מפני כבוד השבת.
אנשי משמר משלימין אנשי בית אב מתענין ולא משלימין.
תניא שלשה ראשונות ושניות נכנסין לבית הכנסת ומתפללין כדרך שמתפללין כל השנה ובז' אחרונות מוציאין התיבה לרחוב כו'.
נשיא ואב בי"ד נישקלו אינהו ונתנו ברישייהו, אינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים [ט"ז ע"א] היכי מנח להו במקום תפלין למה נותנין על ראש ספר תורה עמו אנכי בצרה ולמה יוצאין לבית הקברות כו' וחד אמר כדי שיבקשו מתים רחמים עלינו.
<h2>דף טז.</h2>
בעל עבירות שמתודה ואינו חוזר דומה לטובל ושרץ בידו ת"ר עמדו בתפלה אין מורידין לפני התיבה אלא מטופל ואין לו, ויש לו יגיעה בשדה וביתו ריקם מן העבירה זקן ופרקו נאה ושפל ברך ומרוצה לעם ויש לו נעימה וקולו ערב ורגיל לקרות בתורה נביאים וכתובים ובקי בכל הברכות כולן. ופרקו נאה פירש שלא יצא עליו שם רע בילדותו, היתה לי נחלתי כארי' ביער (נתנו) [נתנה] עלי בקולה [ירמיה י"ב] זה שליח צבור שאינו הגון.
ת"ר אין שם זקן אומר חכם אם אין שם חכם אומר אדם של צורה.
<h2>דף יז.</h2>
מכדי יונה בתר דוד ושלמה הוה לימא דוד ושלמה ברישא. משום דבעי למיחתם ברוך מרחם על הארץ.
כמאן שתו כהנים חמרא האידנא כר' דאמר מה אעשה תקנתו קלקלתו.
<h2>דף יז:</h2>
הימים הכתובים במגילת תענית הן ולפניהם ולאחריהן אסורין שבתות וימים טובים וראש חדש הן אסורין לפניהם ולאחריהם מותרין דברי תורה אין צריכי' חיזוק ודברי סופרים צריכין חיזוק. והאידנא בטלה מגילת תענית חוץ מחנוכה ופורים.
<h2>דף יח:</h2>
אין גוזרין תענית תחילה בחמישי. אין גוזרין תענית על הצבור בראש חדש וחנוכה ופורים אם התחילו אין מפסיקין. וכמה התחלה אפי' אחת והלכה מתענה ומשלים. עיין סוף פרק בכל מערבין [מ"א ע"א] אין גוזרין תענית על הצבור בראש חדש וחנוכה.
<h2>דף יט.</h2>
וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים או יש בה דבר או מפולת אותה העיר מתענה ומתרעת וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות, ואיזהו דבר העיר המוציא חמש מאות רגלי ויצאו ממנה שלשה מתים לג' ימים זה אחר זה ועל אלו מתריעין עליהן מיד בכל מקום על השדפון ועל הירקון ועל הארבה וחסיל חיה רעה וחרב מתריעין מפני שהיא מכה מהלכת.
היו מתענין וירדו להם גשמים קודם חצות לא ישלימו. אחר חצות ישלימו מעשה וירדו גשמים קודם חצות ואמר להם רבי טרפון צאו ואכלו ועשו יום טוב יצאו ואכלו ובאו בין הערביים ואמרו הלל הגדול ולימא מעיקרא אין אומרים הלל הגדול אלא מכרס מליאה ובנפש שבעה.
<h2>דף יט:</h2>
ת"ר מתריעין על האילנות בפרוס פסח, ואם אין להם מים לשתות מתריעין מיד, ואיזהו מיד שלהן שני חמישי שני וכולן אין מתריעין אלא באפרכיא שלהן ואסכרא בזמן שיש בה מיתה מתריעין. ומתריעין על הגובאי ועל החגב.
<h2>דף כא:</h2>
איכא מותנא בחזירי גזר תעניתא משום דדמי מעייהו כבני נשא. איכא מותנא בארץ ישראל גזר תענית אמר גבירתא לוקה שפחה לא כ"ש אנו בתרייהו גרירן. מכאן כתבו התוס' אם קהל מקבלין עליהן תענית אם היחיד איננו בעיר נגרר אחריהן ואפי' לא קבל מבעוד יום צריך להתענות ומתפלל ענינו ועוד ראי' מיהונתן דלא שמע בהשביע אביו את העם [ש"א י"ד].
<h2>דף כב.</h2>
אפי' לא נראה אלא כנף אחד בכל א"י מתריעין עליה מיד.
ועל החרב אין צריך לומר חרב שאינה של שלום אלא אפי' חרב של שלום כפרעה נכה.
<h2>דף כב:</h2>
ת"ר עיר שהקיפוה כותים או נהר וספינה המטורפת בים ויחיד הנרדף מפני כותים ומפני רוח רעה ומפני ליסטים מתריעין עליהן מיד. אין מתריעין על רוב גשמים.
שלא יעשו בתיהם קבריהם מזה יסד הפייט ועל אנשי השרון.
<h2>דף כו.</h2>
בשלשה פרקים בשנה נושאין הכהנים כפיהם כל זמן שמתפללין ויש מהם ד' פעמים ביום שחרית מוסף ונעילת שערים בתעניות ובמועדות וביום הכפורים.
<h2>דף כו:</h2>
[תניא שחרית] וכו'. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר שחרית ומוסף יש נשיאת כפים. רבי יוסי אומר אף נעילת שערים יש נשיאות כפים. מנחה אין לה נשיאות כפים. רבי מאיר סבר כל יומא טעמא מאי משום שכרות והאידנא ליכא שכרות ורבי יהודה סבר שחרית ומוסף דלא שכיחא שכרות לא גזרינן ורבי יוסי סבר (כולא) [מנחה דאית כל] יומא גזרינן נעילה דליתא כל יומא לא גזרינן אמר רב נחמן הלכה כרבי יוסי. והאידנא מאי טעמא פרשי כהני ידייהו במנחתא בתעניתא, כיון דסמוך לשקיעת החמה פרסי כתפלת נעילה דמיא. בתוספות מביא מן הירושלמי [ה"א] אימתי נעילה ומסיק דתפלת נעילה ודוכנה ביום.
שיכור אסור בנשיאות כפים לכך נסמכה פרשת נשיאת כפים לנזיר. הלכות נשיאות כפים פרק ג' דמגילה [כ"ד ע"ב].
<h2>דף כז.</h2>
מעמדות דכתיב [במדבר כ"ח] תשמרו להקריב לי ואמרו חכמים היאך קרבנו של אדם קרב ואינו עומד עליו ותקנו מעמד. ונראה משה תיקן משמרות.
<h2>דף כז:</h2>
אילמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ. אנשי משמר מתפללין על קרבן אחיהם ואנשי מעמד מתענין ארבע תעניות בשבת ולא בערב שבת ולא באחד בשבת.
<h2>דף כח.</h2>
במנחה קורין על פה אמר רבי יוסי וכי יחיד קורא על פה אלא כולם קורין כדרך שקורין קריאת שמע. מכאן משמע דאדם יכול לקרות ע"פ להוציא עצמו ולא להוציא אחרים וכן נהגו לומר הפסוקים בלחוד ה' ימלוך לעולם ועד וכיוצא בזה בין בשחר בין בערב אמר החזן ענו ואמרו ומפסיק והקהל אומרים ה' ימלוך.
<h2>דף כח:</h2>
י"ח ימים יחיד גומר את ההלל ובגולה כ"א ימים ושני לילות. רב איקלע לבי כנישתא בראש חדש דקרו הלילא בעא לאפסקינהו חזא דקמדלגי דלוגי אמר ש"מ מנהגא הוא. פסק רש"י דאין לברך על הלל דראש חדש כיון דמנהגא הוא כדאמרינן [סוכה מ"ד ע"ב] שקיל חביט ולא בריך אבל רבינו תם פסק דיש לברך ומערבה אין ראייה דהתם המנהג היה שלא לברך. תניא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר. יש מפרשים יחיד לא יתחיל בראש חדש ופירש יחיד אפי' ציבור קרויין יחיד, לא יתחילו ואם התחיל גומר פירש מדלגין ואין נראה פירוש זה דחדא גומר לא משמע בדילוג ועוד במסכת ברכות פרק היה קורא [י"ד ע"א] לא משמע הכי אלא נראה (הי"ח) [אי"ח] ימים קאי יחיד ממש לא יתחיל לברך בלא הקהל ואם התחיל גומר אבל לילי פסח חובה לומר עיין פרק לולב וערבה [מ"ד ע"ב].
<h2>דף כט.</h2>
משנכנס אב ממעטים בשמחה בר ישראל דאית ליה דינא בהדי כותי לישתמיט מיניה דריע מזליה.
<h2>דף כט:</h2>
נהגו איסור בכיבוס שלנו כל השבת שחל תשעה באב בתוכה, ורבינו שב"ט פסק דהוא הדין כלים חדשים אסור ללבוש וגם אסור לתקן ולהניח מדגרס בירושלמי [פסחים פ"ד ה"א] הני נשי דנהגי דלא למשתי חמר מדעייל אב מנהגא בי"ז בתמוז מנהגא ויש גרסי דלא למשתי עמרא פירש מן בשתי או בערב וכ"ש לתקן חדשים ויש אומרים אפי' לקנות מנעלים חדשים. ונהגו שלא לרחוץ מראש חדש ואשה שאירע ליל טבילתה בשבת שחל תשעה באב בתוכה רוחצת וטובלת כדרכה. ואם אירע ליל תשעה באב או ליל י' באב רוחצת וטובלת ליל י' באב ואם אי אפשר תרחץ ותחוף ערב ט' באב ותטבול ליל מוצאי תשעה באב. והא דתניא [לעיל י"ג ע"א] חייבי טבילות טובלין בתשעה באב פירשו הגאונים היינו בימיהם דעסוקין בטהרות. ואבל דכלו שלשים יום אחר ראש חדש למי שתכפוהו אבליו מיקל בשערו ומכבס כסותו במים.
שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסורין לספר ולכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. והילכתא כרב ששת דאמר אפי' לכבס ולהניח. שלח רבי יצחק אע"פ שאמרו כלי פשתן אין בהם משום גיהוץ, אסור ללבשו [בשבת שחל ט"ב להיות בתוכו].
בשבת אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שולחנו כסעודה שלמה בשעתא ואסור לספר ולכבס מראש חדש ועד התענית דברי ר' מאיר רבי יהודה אומר כל החדש כולו אסור רבי שמעון בן גמליאל אומר אין איסור אלא אותה שב' בלבד. אמר רבא הלכה כרבי מאיר וכרבי שמעון בן גמליאל ותרוייהו לקולא פירש דוקא מתחילת שבת עד תשעה באב ולא לאחריו.
ערב תשעה באב בשבת יש אוכלין בין מנחה למעריב סעודה המפסקת בלא בשר ויין אף כי שנינו אוכל ושותה כסעודת שלמה פירוש ורשאי לעשות כן.
תשעה באב שחל להיות בשבת ונדחה אחר השבת יש גאונים האוסרים ליל שבת ויומו בתשמיש המטה עיין בהלכות שמחות.
<h2>דף ל.</h2>
ערב תשעה באב לא יאכל שני תבשילין ולא יאכל בשר ולא ישתה יין רבי שמעון בן גמליאל אומר ישנה. לא שנו אלא מו' שעות ולמעלה אבל מו' שעות ולמטה מותר לא שנו אלא בסעודה המפסקת אבל בסעודה שאינה מפסקת מותר ותרווייהו לקולא דלא אסיר אלא בסעודה המפסקת ומשש שעות ולמעלה.
דרש רבא [פסחים נ"ד ע"ב] עוברות ומניקות מתענין ומשלימות בט"ב כדרך שמתענין ביום הכפורים ובין השמשות שלו אסור. אמר רבי אליעזר אסור להושיט אצבעו במים בתשעה באב כדרך שאסור ביום הכפורים.
ת"ר כל המצות הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב אסור ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ותשמיש המטה ואסור לקרות בתורה נביאים וכתובים ולשנות במשנה ובתלמוד ובאגדות אבל קורא ושונה במקום שאינו רגיל וקורא בקינות ובאיוב ובירמיה בדברים הרעים ותינוקות אין בטלים דברי רבי מאיר רבי יהודא אומר אינו קורא ואינו שונה במקום שאינו רגיל אבל קורא באיוב ובירמיה בדברים הרעים ובקינות ותנוקות [של] בית רבן בטלין. הרמז"ל תמה על מה שרגילין לומר קרבו גוים [ישעיה ל"ד] דהאמר ודברים הרעים שבירמיה רב אחא אמר בתשעה באב צריך להזכיר מעין המאורע ומאי ניהו נחם ופליגי היכן אומרה ונהגו לומר בבונה ירושלם נחם וסמכו אהא דאמרינן אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה אומר.
תניא אבל אוכל בשר מליח ושותה יין מגיתו בשר מליח מזמן שלמים ואילך מותר, יין מג' ימים ואילך אסור. אבל אנו נהגינן איסורא מראש חדש הן בשר מלוח הן יין מגיתו הן בשר עוף.
ונוהגים שלא להתעטף בטלית גדול בתשעה באב שנאמר [איכה ב'] בצע אמרתי בזע פופרין אך ארבע כנפות לובשין דאבל חייב בכל המצות. ותפילין מניחין מן המנחה ולמעלה, ואין שאילת שלום לחבירים בתשעה באב. ולהדיוטות שאינם יודעים הלכות תשעה באב אומרים שלום רפה ולכל ישראל יעלה תרופה.
כתב בספר המצות ערב תשעה באב ראוי להחמיר שלא לאכול תפוחים מבושלין אחר תבשיל אחר כיון דיוצאין בהן משום עירוב תבשילין וכן נהגו שלא לשתות שכר. מותר לרחוץ ידיו מטינוף בתשעה באב וכן ביוצא מבית הכסא דלא גרע מדאמרינן ביום הכפורים [יומא ע"ז ע"ב] היו ידיו מלוכלכות בטיט וצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש. ליל תשעה באב חולצין מנעליהן ומתפלל ש"צ מעריב ואומר קדיש שלם קודם קינות, אכן בספר רוקח שלא לומר כי אם עד תתקבל ואם חל תשעה באב במוצאי שבת אין אומרים צדקתך דהא בחול נמי אין אומרים תחינות ואם יש אבל בעיר נכנס ליל תשעה באב ויומו לבית הכנסת עד אחר הקינות ואחר קינות בלילה יאמר ש"צ ואתה קדוש וביום אשרי ובא לציון ודולג ואני זאת ואומר קדיש ואינו אומר תתקבל, וכשחל במוצאי שבת אין אומרים ויהי נועם ויתן לך ואם חל בשני או בחמישי אומרים אל ארך אפים ואינו אומר והוא רחום, ולאחר קריאת התורה מיד אומר קינות, לאחר קינות יאמר אשרי ובא לציון בדילוג וקדיש בלא תתקבל ואם יש תינוק למול מלין אחר קינות ולובשין חליפות שמלות אך לא לבנים ממש, וכן בחזון ישעי' באותה שבת לא ילבשו לבנים אך כתנות, מצאתי במרדכי נהגו העם שלא לשחוט ולהכין סעודת מוצאי תשעה באב עד לאחר חצות כי ינטו צללי ערב ורבינו אבי העזרי כתב דטוב להמתין מן המנחה ולמעלה דבזמן הזה נהגי שלא לעשות מלאכה בתשעה באב כרבי עקיבא דאמר כל העושה מלאכה בתשעה באב כאלו עושה מלאכה ביום הכפורים. ולא יכינו לאכול ולא ישחטו בתשעה באב עד מן המנחה ולמעלה וטוב שלא לאכול בשר עד עשרה באב מן המנחה ולמעלה דאמר רבי יוחנן בן זכאי אי הוינא התם קבענא בעשירי [לעיל כ"ט ע"א]. והנזהרין שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין מותרין לתת חומץ יין לתוך תבשילין דתנן הנודר מן היין מותר בחומץ. ואין מזמנין יחד האוכלים בשר והנזהרים מלאכלו ואוכלין גבינה או חלב כיון דאין שום אחד מהן יכול לאכול עם חבירו, ובליל תשעה באב מכבין כל הנרות בבית הכנסת מלבד נר חזן אל יכבה [ועוד נר אחד להדליק בו נר החזן אם יכבה] כדאיתא באיכה רבתי, [פ"א א'] אבל מה הוא עושה מכבה הפנסים. ובמסכת סופרים [פי"ד ה"ג] איתא הקורא איכה יברך בא"י אלקינו מ"ה על מקרא מגילה וכן נהג הרמז"ל, ויש מקום שנהגו כן. וכן על רות וקהלת ושיר השירים. ואם חל במוצאי שבת עיין פרק ערבי פסחים [ק"ז ע"א] איך יבדילו.
מנהגו של רבי יהודא בר אילעי ערב תשעה באב מביאין לו פת חריבה ושורה במים ויושב בין תנור לכיריים ואוכל ושותה קיתון של מים.
תניא אמר רבי אלעזר בר צדוק אני הייתי מבני סנאב בן בנימין פעם אחת חל תשעה באב בשבת ודחינוהו עד אחר השבת והתענינו ולא השלמנוהו שיום טוב שלנו היה. ומעשה ברבי יעב"ץ שהיה בעל ברית בעשרה באב באחד בשבת והתפלל מנחה בעוד היום גדול ולא השלים כי יום טוב שלהם היה.
<h2>דף ל:</h2>
מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין שלא לעשות אין עושין, ובכל מקום תלמידי חכמים בטלים, רבי שמעון בן גמליאל אומר לעולם יעשה אדם עצמו כתלמיד חכם. וכל המתאבל על ירושלם זוכה ורואה בשמחתה של ירושלם שנאמר [ישעיה ס"ו] שישו אתה.
גרסינן בפרק חזקת הבתים [ס' ע"ב] אמרו חכמים סד אדם ביתו בסיד ומשייר דבר מועט אמה על אמה נגד הפתח. יניח בלא ציור סיד או מראה שחור דק בלא תיקון כלל. עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר כסא דהרסנא עושה אשה תכשיטיה ומשיירת דבר מועט בת צידעא אפר מקלה בראש חתנים.
אמר רבי שמעון לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום הכפורים מכמה טעמים דמפ' פרק יש נוחלין [קכ"א ע"א] והכא בספר רוקח כיון דבטלה מגילת תענית אומרים תחינות בחמשה עשר באב.
